הפאראנויה של הפסיכופטים 

בהמשך למאמר הקודם בנושא פסיכופתים, נדגיש כי הפסיכופת לכאורה נראה ככל אדם, הוא יכול לעסוק בכל מקצוע שהוא, החל מאומנות, רפואה, עיתונאות פוליטיקה וכו. הפער המתקיים בין העולם הנורמטיבי שמקיים הפסיכופת לבין עמדתו הפרוורטית שבעולמו של הפסיכופת, הוא גדול. חשוב לציין, כי קשה למצוא הגדרות מקצועיות לנושא זה, אבל אפשר למצוא לו דוגמאות רבות בספרות ובקולנוע. 

הדוגמאות שהבאתי במאמר הקודם הן היו דוגמאות של אנשים מן היישוב שמנהלים אורח חיים נורמטיבי עם מקצועות חופשיים, נשואים עם ילדים. הצד האפל של אישיותם, מגדיר את הקצוות שבו הם מהלכים בחייהם, אלה קצוות מתגרים המתקיימים בשוליים של הקיום האנושי, מקום ששם ערכים לא מתקיימים, אלא רק צרכים וסיפוקים מידיים של עולמות אפלים ונסתרים.

הפסיכופת שחייו מתנהלים בתוך החברה מסתיר את אפלות כוונותיו בתוך מרקמים בנאליים ושימוש במושגים מתחסדים כמו: טוב לב ועזרה לזולת. הפסיכופת, המתקיים מתוך רצון לפגוע באחר, נעשה אלים כשאך נדמה לו שהאחר מגלה חלק מדימויו בעולמו האפל, הוא הופך להיות פרנואיד חסר תקנה, הוא מפעיל את כל מנגנוני ההגנה שלו על מנת להסתיר את עולם העיוותים המודחק של הקיום ההוייתי שלו. 

הפרנואיד יהפוך כל אחר לגוף מאיים, וכל הגדרה הניתנת על מנת להגדיר משהו הדומה לו או הזהה לכשכמותו, הוא יאמצה ויחבוק אותה בתוך שק אפלותו וזו תשמש לו עילה בהאשמת האחר על עצם הגדרתו הוא. הפסיכופת מחפש הגדרות שווא, מחפש את אישיותו בתוך עולם הגדרות שאין לו שום חלק מקיומם.

הפסיכופת הוא בהחלט דמות ספרותית, לשם כך ניתן להפנות אתכם לסרט ה"מרד על הבאונטי", או לספר "השטן בעיר הלבנה" שנדון בו בהמשך. הפסיכופת אובססיבי על הקיום הפרנואידי שלו, האובססיה היא חלק מקיומו, חייו מאוימים על ידי הפרנויה העוטפת אותו. הפרנואיד חייב להמציא סיבה לקיום הפרוניה שלו, זוהי עילת חייו.

למאמר הקודם: פסיכופתים

מאת: ריקי שחם